עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

מנעמי החיים.

19/10/2013 10:25
סייג'
סיפורים וסיפורים. אפשר לראות מילוני כתבות, בלוגים, ספרים על אנורקסיה.
אני מניחה שאני לא הראשונה שמדברת על הנושא הזה. בטח היו עוד המון שכתבו עליו. אבל אני בכל זאת רוצה לכתוב עליו.
אחרי שקראתי את הספר מבעד לעור זה גרם לי לחשוב - איך אנשים עושים את זה לעצמם?
הרי אכילה היא אחד מתענוגות החיים. לעזעזל, כשאני קוראת על הדברים האלו בה לי לצעוק, אבל אין לי על מי. הרי חיים פעם אחת, לעזעזל, ובגלל זה צריך להרעיב את עצמך? רק בשביל להרגיש טוב עם עצמך?
הרי בינינו, אנורקסיה בכלל לא עוזרת. מה הטעם בלהרגיש רעב תמידי, לאבד את עצמך בתוך המחלה הזאת?
איך אפשר בכלל לוותר על אוכל?
אני לא יודעת. אני גם לא רוצה לדעת.
The Cheshire Cat
19/10/2013 10:34
אנורקסיה זאת מחלה נפשית נוראית, היא לא נעשית כל כך מבחירה ואי אפשר להאשים את מי שלקה בה, למרות שאני מבינה על מה את מדברת.
נערת הגורל
19/10/2013 11:49
אני לא יודעת, למען האמת.
לדעתי לאכול זה לא מנעים.
אני מרגישה שמנה מחרידה.
פשוט רוצים להרזות. ככה זה היום.
הם אומרים שהם מרגישים טוב ככה.
'בכול שקר יש טיפה של אמת'.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

אודות
Do not expect me to explain myself to you, if I can not explain myself, who I am.
רציתי לאמץ לעצמי מישהי שתהיה אני. מישהי שתייצג את מי שאני באמת. בלי מסכות ובלי שקרים. רציתי להיות פשוט אני.
חברים
TigerLilyנערת הגורל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אני.
אני לא אשקר ואגיד שאני אופטימית. כי האמת המרה היא שאני לא. פסימית איומה. לא לצפות לגישה חיובית. אפשר לצפות להומור. שונאת לציית. דיסלקטית גאה. מרדנית, שקרנית, נהנת מפחד וסבל של אנשים. אה, וחסרת רחמים. מישהי שהמוח שלה הסתובב מאה תשעים מעלות ושכח להתהפך בחזרה.
כבש אותי.
the big bang.
שיר שנשאבתי לתוכו ולא רציתי לחזור.
youtu.be/5etLRgwXmh0
כותבת
כותבת כל החיים. אין יום אחד שבו אצבעותיי לא נחות על המקשים. זה סם שאני צורכת בלי הפסקה. בלעדיו אין לי אוויר.

כותבת כמה סיפורים בבלוג:
עיר הלהבות(סיימתי את הסיפור! איפה הכפיים?)
בוגדים(המשך ל'עיר הלהבות')
ואת "התעוררות"(סיפור בעל כמה חלקים)
ילדה לנצח
פטריק הוא החבר הכי טוב שלי, מר קרוקר תמיד נותן לי נכשל, דופנשמירץ הוא אהבת חיי ופרב הוא אידיאל.

ילדה לנצח.