סיפורים וסיפורים. אפשר לראות מילוני כתבות, בלוגים, ספרים על אנורקסיה.
אני מניחה שאני לא הראשונה שמדברת על הנושא הזה. בטח היו עוד המון שכתבו עליו. אבל אני בכל זאת רוצה לכתוב עליו.
אחרי שקראתי את הספר מבעד לעור זה גרם לי לחשוב - איך אנשים עושים את זה לעצמם?
הרי אכילה היא אחד מתענוגות החיים. לעזעזל, כשאני קוראת על הדברים האלו בה לי לצעוק, אבל אין לי על מי. הרי חיים פעם אחת, לעזעזל, ובגלל זה צריך להרעיב את עצמך? רק בשביל להרגיש טוב עם עצמך?
הרי בינינו, אנורקסיה בכלל לא עוזרת. מה הטעם בלהרגיש רעב תמידי, לאבד את עצמך בתוך המחלה הזאת?
איך אפשר בכלל לוותר על אוכל?
אני לא יודעת. אני גם לא רוצה לדעת.
|
|
;){kind=link}