לא חשבתי שזה יקרה.
לא חשבתי שזה יכאיב.
אבל זה קרה. אפשר היה ממש להרגיש שזה עתידי לקרות - אפשר היה ממש לחתוך את המתח בסכין.
איבדתי אותן. את שתי החברות הכי טובות שלי.
ולא ידעתי כמה זה כואב.
אולי להן זה כאב פחות, כי עוד היה להן אחת את השנייה, השריד היחידי לחבורה שלנו, שאיננה יותר.
אבל לי אין אף אחד.
אולי יש לי עוד חברים. יש לי את החבר הכי טוב שלי, ועוד כמה חברות טובות מהכיתה, אבל זה לא יהיה אותו דבר. אני יודעת את זה.
אין לי שביל, אין לי גב, ואני יודעת ששום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה.
מצטערת על הדיכאוניות.
|
|
;){kind=link}