אני. פחיות צבע. בד.

24/05/2013 14:59

כל העולם מצטמצם לנקודה אחת: הגז החריף שמדמיע את עניי נעלם. כרגע יש רק אותי, את פחית הצבע הכחולה-ירוקה שמקפיאה את ידי, ואת הבד שמשתוקק שאצבע עליו. כשהאצבע שלי מוצאת את הלחצן ולוחצת בחוזקה, חמימות של סיפוק מציפה אותי. אז כל הרעשים מתפוגגים. רק צליל התסיסה והשיקשוק של הפחיות נשמע באוזניי.
רק שההכרה שבה אליי מצטלצל בראשי סימן האזהרה.
אז לא, לא יצאתי לרחובות לשרטט גרפיטי. למרות שאני מתכננת נסיעה לתל-אביב, הידועה גם כ"עיר הגרפיטי"...פשוט קניתי פחית כחולה-ירוקה, קנווס ובלי לחשוב פעמיים התחלתי לצייר. זה כל כך טוב, כל כך נכון, ובעיקר ממכר. זה פשוט לראות דף, להרגיש את הדחף הזה באצבעות, לתפוס את הפחית ולרסס ללא שליטה.
וזה משחרר. ואו. כשאני כועסת, הכי פשוט לקחת פחית ואת הבד(שמקושקש מאוד)וללחוץ חזק. בלי להסתכל מה יוצא. היו כמה פעמים שיצא לי ממש יפה...
וזו, ידידי, הצצה לעולם הגרפיטי. אז אם אתם שומעים על "סייג'" בטלוויזיה, עשו לי טובה, גייסו כסף לערבות XPכל העולם מצטמצם לנקודה אחת: הגז החריף שמדמיע את עניי נעלם. כרגע יש רק אותי, את פחית הצבע הכחולה-ירוקה שמקפיאה את ידי, ואת הבד שמשתוקק שאצבע עליו. כשהאצבע שלי מוצאת את הלחצן ולוחצת בחוזקה, חמימות של סיפוק מציפה אותי. אז כל הרעשים מתפוגגים. רק צליל התסיסה והשיקשוק של הפחיות נשמע באוזניי.
רק שההכרה שבה אליי מצטלצל בראשי סימן האזהרה.
אז לא, לא יצאתי לרחובות לשרטט גרפיטי. למרות שאני מתכננת נסיעה לתל-אביב, הידועה גם כ"עיר הגרפיטי"...פשוט קניתי פחית כחולה-ירוקה, קנווס ובלי לחשוב פעמיים התחלתי לצייר. זה כל כך טוב, כל כך נכון, ובעיקר ממכר. זה פשוט לראות דף, להרגיש את הדחף הזה באצבעות, לתפוס את הפחית ולרסס ללא שליטה.
וזה משחרר. ואו. כשאני כועסת, הכי פשוט לקחת פחית ואת הבד(שמקושקש מאוד)וללחוץ חזק. בלי להסתכל מה יוצא. היו כמה פעמים שיצא לי ממש יפה...
וזו, ידידי, הצצה לעולם הגרפיטי. אז אם אתם שומעים על "סייג'" בטלוויזיה, עשו לי טובה, גייסו כסף לערבות XP

תגובות

24/05/2013 16:48

אני לא אוהבת לצבוע...אני אוהבת לרסס. גרפיטי זה אני,זה האופי שלי.